אתמול קשת חגגה יומולדת בגן. בבוקר בעודה מתכוננת בבית השמלה התלכלכה. לא נורא, מיד החלפנו לשמלה שהיא עוד יותר אוהבת (עם דינוזאורים), ואז היא אמרה: "עכשיו אנחנו מובגדים, בואו נלך למסיבה".

#מקשקשת

"אבא, תבוא איתנו! אנחנו עורכות מסיבת תה מושלמת, עם עוגות וכוווול הקסמים!"

נראה שהיא אוהבת להפיק אירועים.

#מקשקשת

מילת השבוע: "בהחלט".
דוגמת שימוש רווחת: "בהחלט לא".

טוב, עוד דוגמה -
"וואו, זה בהחלט תות!"
(נאמר על שוקולד לבן אחרי שהוסיפה לו צבע מאכל ורוד).

#מקשקשת

עוטפת זיתים בבצק ושרה לעצמה:
מאפים עם זיתים
ישחקו תופסת
ונספור ציפורים נודדות 🎵🎶

#מקשקשת

אם הבנתי נכון את כוונת המשוררת, הם משחקים תופסת כי צריך לסגור את הבצק בלי שהזית יברח.

"אני עוד לא תינוקת. אני ילדה."

(עוד = כבר)

#מקשקשת

בשבועות האחרונים קשת מרותקת מדמותה של הדרוק (הגרוק). היא משחזרת קטעים מהפרק הראשון על פיפ ופימבומי (בוב וטינגומי) במשחקי הדמיון שלה, יוצאת לחפש את הגרוק בחוץ, נותנת לה מנקה מקטרות ורוד מקופל לצורת לב (הצדף של סנורקה: 💓).

אז היום או אתמול בזמן צפייה בפרק, כשמומיןאמא מציעה לגרוק לבחור אם היא רוצה משהו מהתיק שלה במקום המזוודה של בוב וטינגומי, קשת קוראת לעבר המסך: "היא רוצה חום ואהבה".

#מקשקשת

השיח של קשת מאוד מבוסס על רלוונטיות ופרגמטיקה. לדוגמה:
אבא: מה, קשת, אכלת שניצל חריף?
קשת: כן. שתיתי מים. הרגשתי טוב.

כלומר, היא לא רק עונה על השאלה המפורשת אלא גם בונה נרטיב שמתייחס לדאגה המשתמעת. משהו כמו, "כן, זה היה לי חריף אבל טיפלתי בזה והתוצאה היתה טובה".

בעיניי זה מרתק, כי לי אין את זה. אני צריכה לעשות זום-אאוט באופן אקטיבי ולשאול את עצמי "רגע, למה שאלו אותי את זה? מה המטרה של השאלה?"

#מקשקשת

שנתיים ו-10 חודשים, הגיל הכי חמוד עד כה.

מתנמנמת מול הטלוויזיה: "אמא, את יכולה לחבק אותי?"

אוחזת את פניה של אמא ולוחשת: "את כל כך יפה 😍"

(משתדלת לנצור את הרגע, כי למיטב הבנתי זה יכול יום אחד להתחלף ל"את קקי")

#מקשקשת

קשת משחקת ברופאה. מסתבר שיש לי חום 4 (מאוד גבוה) וגם הרבה חלבונים באוזן.

#מקשקשת

התלהבתי אז עשיתי עוד סקראנצ'י עם תפר דקורטיבי שחור.

המילה של קשת לעטלפים היא קלפים. היא נהגית כמו קל-עפים. יעני, הם עפים בקלות.
אך צורת היחיד היא עקלף.

#handmade #diy #sewing