אחד השירים הכי אנדררייטד שאני מכירה זה A trace of blood של pain of salvation. אני אוהבת כל חלק בו למרות שמעולם לא חוויתי גרם ממה שהשיר מתאר.

וכל האלבום Remedy Lane פשוט יצירת מופת.

איך מייצרים פה פיד סביר? מדיי פעם אני רואה מישהו שמעניין אותי ומפרסם שהוא במסטודון ואז זה גורם לי לחזור הנה ולתהות למה אני לא חוזרת הנה בעצמי

הפיד שלי זה בדרך כלל מלא פוסטים מאדם אחד או שניים

איך אפשר למצוא אנשים שפעילים פה ולקבל לפיד שלי עוד פוסטים מאנשים שאולי אני לא מחוברת איתם?

אני אשאל גם איזה מודל שפה מאוחר יותר...

אין לי אפילו משהו ממש רע להגיד על עצמי. אבל בגלל שלימדו אותי מגיל קטנטן להתבייש במי שאני זה טבוע בי כל כך עמוק.

כל פעם שאנשים אומרים לי "אבל אי אפשר לתת לילדים להיות מי שהם! הם עוד עלולים להתחרט!" אני רק מדמיינת כמה סבל היה נחסך ממני. כמה טראומות. כמה כאב. כמה אכזבות. כמה שנאה עצמית.

אם רק היו נותנים לי להיות מי שאני.

מיליוני ילדים חיים בכלא שטני? שטויות. הם טרנסג'נדרים.

אבל חס וחלילה שאיזה סיסג'נדר יתחרט.

אז אני מתחרטת. אני מתחרטת על כל רגע מהילדות שלי. הלוואי והייתי שוכחת הכל.