היום נתקעתי בחדר מדרגות כלשהו בת”א עם מורה לחינוך מיוחד, שהתלונן בקול על זה שמתכננים להחזיר את בתי הספר ביום רביעי הקרוב, ואיך אפשר כשאנחנו עדיין רצים למקלטים ואין הסעות וכו’...

שאלתי למה הוא הולך רחוק, הרי אם אנחנו עדיין מפציצים שם, הגיוני שהמלחמה לא נגמרה - אז אולי לפני שמחזירים צריכים להפסיק להפציץ.

ואז הוא התחיל להסביר לי שאם היו 24 שעות בלי שיגורים אפשר להחזיר. (1/2)

שקר שהמשטרה שותפה לו:
בתמונות המצורפות יש עדות לעוד גניבה, או לכל הפחות חשד לגניבה מהצבא; יש רק עצור אחד והוא לא זה שגנב מהצבא.

משוכנע שאותו חייל מילואים לא קנה את כל זה בריקושט. אם זה היה משהו שהוא קנה, המחסניות, למשל, היו באותו צבע, והמשטרה היתה אומרת שנגנב ציוד *אישי* מחייל מילואים, לא צבאי. אבל הם יודעים ומניחים שמדובר בגניבה ברשות או משהו. (1/2)

Dramatic.

“It's exactly what you think it is” She said.

מפה לשם מצאתי את עצמי צופה בג’וג’ו רביט שוב.

בסוף הסרט, אלסה מגשימה את מה שהבטיחה לעצמה כשהיא וג’וג'ו רוקדים בסוף המלחמה.

לצפות בסרט הזה כשאני רואה את תוצאות עשרות שנות החינוך לאומי חברתי שמצוינות בו כרוכה בשירות משמעותי בצבא (ובתור בוגר כל סוגי הגדנ"ע פחות או יותר) אי אפשר שלא לחשוב על ההקשרים ששם. (1/2)

The Sumud flotilla activists never entered Israel willingly. they were abducted by Israel in international waters on their way to Gaza, which so far hasn’t been annexed (at least not formally) to Israel.

Giving them restrictions orders preventing them from entering Israel for 100 years seems to just prove the point that Israel is controlling Gaza as well as who or what enters it as in People and aid... (1/2)

לא יודע מה אני חושב על זה. מצד אחד, ברורה לי ההקבלה ואם יש חופש ביטוי לאחד, צריך להיות חופש ביטוי לשני. מד שני, זה לא שאני רוצה לראות עוד דוכני הטפה דתית שכאלה, ולכן קשה לי להצטרף ליוזמה כזאת.

ואז ראיתי את התמונה השנייה, זאת עם ה”צדיק, יש לך דקה להניח כומתה”, והבנתי שאני לא איתם. (1/2)